רפואה סינית: דיקור, צמחי מרפא, טווינא, מוקסה, כוסות רוח וגואה שה, תזונה

דיקור (אקופונקטורה)

כאמור, זהו הכלי המזוהה ביותר עם הרפואה הסינית.

נקודות הדיקור אינן מושג מטפיזי. משמעות הסימן הסיני לנקודות הדיקור היא בור, מערה, חור.

בדומה למבנה הטופוגרפי של כדור הארץ, הכולל הרים, וואדיות, מערות, מאורות וערוצי נחלים ונהרות, כך המרידיאנים ונקודות הדיקור מגלמים מציאות פיזית שנוצרת באמצעות מבנה השלד, השרירים, הגידים וכלי הדם, אשר קיימים מתחת לעור.
המבנה הזה יוצר שקעים ובליטות שניתן לחוש בהם ולראות אותם.
הסינים, שראו בגוף האדם ייצוג של עולם הטבע, השוו את השקעים בגוף למערות, את הבליטות לרכסי ההרים, ואת רשת המרידיאנים לערוצי נחלים.
הם התייחסו למערות שבכדור הארץ כאל פתחים, שדרכם רוחות השמיים חודרות אל מעמקי האדמה, כדי להזין, לאזן ולבצע את השינויים ההכרחיים במרקם כדור הארץ.
באופן דומה, נקודות הדיקור, הממוקמות בשקעים שבגוף, הן פתחים שדרכם חודר הצ'י השמיימי אל הגוף, על מנת לבצע בו שינויים הכרחיים.

הדיקור מבוצע תוך שימוש במחטים סטריליות וחד-פעמיות.
מחטי הדיקור המודרניות הן דקות ביותר, עוביין פחות מרבע מ"מ.
עפ"י הצורך, ניתן לחבר את המחטים למכשיר שמזרים בהן זרם חשמלי עדין (אלקטרו), לשים על המחט מוקסה, או לבצע סטימולציות אחרות עם המחטים, על מנת להגביר את פעילות הנקודה.